מאפיה סודית. על לילה הזוי עם יוצרים בגולן

אני רוצה לראות מופע מחול מודרני שהוא גם יצירה תרפואטית אישית של לקוחה. זאת אומרת, אני לא יודעת אם אני רוצה, כלומר, אני לא בטוחה שיש לי סבלנות לזה, בעצם, זה די אינטימי, אם זה לא יהיה מספיק טוב, המבוכה, איי, המבוכה. אבל עיצבתי את כרזת הפרסום והמודעה די דיגדגה לי. אפשר להגיד שהפרסום עבד.
אז… ללכת? ומי בכלל ירצה לבוא איתי? בן הזוג נפסל על הסף. אנשים שלא מודים בהפרעת קשב והיפראקטיביות שלהם אבל ללא ספק איבחנתי אותם ככאלה, לא ישרדו מחול מודרני. אז זה הזמן להכיר יותר טוב את השכנה החדשה. השכנה יכולה להתאים. למדה מחול ותיאטרון ומי יודע אם לא לעת כזו הגיעה למלכות. ובאמת השכנה שנקרא לה ש. בעניין. יש רק עניין קטן, היא מניקה אז ניסע ברכב שלה שמכיל את כל האבזור הנחוץ לתינוקת. אהה וגם תינוקת. באיחור קטן של רבע שעה אנחנו יוצאות לדרך, כי ש. מזכירה לי שתמיד מתחילים באיחור וחוץ מזה היא לא נוהגת, היא טסה אז נגיע בזמן. ובאמת אחרי טיסה דרך שועל אחד וליד שני חזירי בר מופתעים אנחנו עוצרות בנקודת תדלוק חשובה. ש. צריכה סיגריות. זה חלק מהציוד לאמא הטרייה. חצי מטר מהסטודיו למשחק של עדי גלעד אנחנו פורקות תינוקת, עגלה, סלקל, תיקים, שמיכת הנקה ולקול צלילי המופע שבאופן מפתיע ובלתי צפוי התחיל בזמן אנחנו מגששות את דרכנו פנימה בעדינות המתבקשת.
בחלל ספון עץ מולבן, נגה מתלבשת. הבגדים הם סמלים לתחנות בחיים שלה ולאתגרים והמפגשים שלה עם עצמה. היא בחליפה עיסקית של הצלחה. היא בשמלה של קוקטייל. היא על הריצפה ועל הקרשים ועל הבמה. היא זוכה במקום הראשון ומפסידה במלחמה. הקהל נרגש וסקרן, נגה רוקדת מול קהל את הסיפור שלה על התמודדות עם מחלת הסרטן.
IMG_4161 IMG_20130721_123504
את הצילומים המרגשים האלה צילמה סמדי גורן, צלמת ממבוא חמה.
נגה עולה לבמה לסצינה האחרונה. היא זוכה במקום הראשון בתחרות שקיימת בראש שלה. תחושת ניצחון. הנה היא מודה לחברים שהגיעו וצפה על תחושת האושר של ההישג שלה. הבמאית עדי, שהדריכה וליוותה נרגשת והרבה מהחברים מוחים דמעה. הם מכירים את נגה ויודעים גם דברים שאני לא יודעת. במעגל השיתוף שאחרי ההופעה כולם מרגישים מפוייסים. התינוקת יונקת, הצופים שבעים. יש שיחה ואני מתרשמת שהחוויות שלי והפרשנות שלי הם פרטיות ובעצם לא קשורות לכוונת הרקדנית היוצרת. האומנות נוגעת לכל אחד באברים הפנימיים שלו.
66164_729692697057752_1984582734_n
בחור נמרץ מחלק יין בכוסות חד פעמיות. תגידי מתי די. זה יין שהם (מצביע על זוג) מכינים, הם עושים גם שמן זית. בכל חמישי בלילה אחד האחים מייצר לחמי שאור שממש עכשיו יוצאים מהתנור. רוצה? ברור. אז בואי איתי, אני הולך ברגל. תמיד קונה שני לחמים ואחד כבר נגמר עד הבית. אצלי ללכת ברגל  זה לא הולך ברגל אז אנחנו מסכמים שנסע אחריו עם הרכב. הבחור הולך וההליכה הופכת לריצה קלה שהופכת לריצה מהירה. בין הרפתות אנחנו נוסעות כשהצחוקים של ש. הבכי של הזאטוטה והלמות סוליות הנעליים של הרץ מהדהדים בלילה החשוך. עוצרים ליד דיר עיזים והבחור מחווה בידו אל כניסה אפלה למחסן. להכנס? מה אתם אומרים?
IMG_1574
קצת אמון אנשים! אני נכנסת ולא מתאכזבת.
מצאתי מאפיה סודית. אחת עשרה בלילה ולחמי מחמצת עם אגוזים, עגבניות, חיטה נבוטה נולדים בתנור עצים אדמדם. הלחמים מיוצרים ברובם עבור מזמינים מראש וחלקם נמכרים לממוזלות כמוני. הכניסה חשאית או דרך ממליצים והבחור שנקרא לו הבחור הרץ מנסה לבוא על שכרו: אולי יש לך אחות פנויה?
IMG_1587 IMG_1594 IMG_1577
אני מפליגה עם ש. הביתה. היא מוציאה את התינוקת מהרכב בעדינות שלא תתעורר ואני, מצמידה לחזה שני לחמים כבדים כדי שישארו חמים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s