לעוף מכאן

היה זה לילה אפל של סתיו, הנעתי את הרכב ויצאתי למשימה מסוכנת – לנהוג מהגולן לתחנת דלק עלומה ליד קיבוץ מרחביה.

עם הגיעי לנקודת המפגש, עלי לחבור לאיש הצוות שלי, שלפי כל הסימנים דומה בדיוק לאבא שלי. שם בשעה רבע לחמש בבוקר ינתנו לנו הוראות נוספות.

סיבוב אחד מיותר מסביב לכיכר ואני מזהה צלליות מתגבננות בחושך. זוגות זוגות. הגעתי אל היעד. כמו זרים במעלית הדמויות לא מראות סימן להתרשמות כזו או אחרת. אנחנו מתבקשים לנסוע בשיירה אל שדה טרשים בלב השטח הסמוך. נץ החמה מתגנב וכתמים הופכים לאנשים, כבר אי אפשר להתחבא בחשכת אלמוניותך ואנשים מתחילים להנהן זה לזה. סה"כ 4 זוגות יעלו אל התיבה.

זוג תיירים גרמנים, זוג דתי חוגג יום נישואים, בחור מפתיע את בת זוגו ליום הולדתה ואב ובתו. תמהיל שאין בו מקריות ולכל הפחות ידוע לנו שנבחרנו על פי מסת הגוף הכוללת שלנו, שנדרשנו למסור כתנאי מקדים. עוד מידע על החבורה נגלה בהמשך.  אנשי צוות הקרקע פורשים את גליל הבד הענקי, כלב גז פוער לוע ונושף אש כחלחלה והבלון מתמלא אויר חם ומתרומם.

 

סל נצרים קלוע ששכב על צידו מתהפך מעלה ומאיים לעוף. אנחנו עולים ומטפסים פנימה, להבת הגז מתחזקת וכבר אנחנו מרחפים, שלושים סנטימר מהאדמה, אף פעם לא הרגשנו קלילים כל כך. אנחנו באויר.

המסלול של הטיסה קבוע אבל תלוי, הטיסה בטוחה אבל אי אפשר לדעת איך היא תסתיים, נקודת הסיום נקבעה מראש אבל יתכנו שינויים. הכל תלוי במצב הרוח. מצב הרוח האמיתית, שהבוקר נראה שהיא נושבת בעדינות ומשתפת פעולה. הטייס מחמם אותנו על אש קטנה ואנחנו מתרוממים. מגביר את האש ואנחנו מתקרבים לעננים. שדות חרושים נפרשים רחוק ולפעמים הטייס מוריד אותנו נמוך רק כדי לדגדג איזה ברוש. הוא עושה לנו סיבוב ומדגים בפנים חתומות את היכולות ורק כשאני שואלת כמה טיסות הוא כבר עשה, הוא לא מצליח להסתיר חיוך מהיר של גאווה, כמעט שש מאות. את הסיפוק העצמי הוא מסווה בעוד תמרון של אויר חם.

הנה הטייס שלנו, כבר ציינתי שמזג האויר היה שרירי, סליחה, סגרירי?

יש מי שיכול לזהות את הים התיכון, את מדבר יהודה, את הרי צפת. אבא שלי מפגין ידע כללי והתעניינות, הוא עשה את כל שביל ישראל ומלמעלה זה מתקבל מרשים לא פחות.

הזוג הדתי שומר על פנים חתומות, קשה לדעת על מה הם חושבים, היה אפשר לחשוב שהם עומדים בתור בסופר. לא נעים לי מהטייס, תנו קצת בפרגון. התיירים הגרמנים גם, לא מסגירים רגשות. בבאדן באדן היה יותר כיף, נראה לי שהם חושבים.

קרה לך פעם שנוסע עשה סצינה, התעלף, צרח ודרש לרדת? אני שואלת, הטייס מרגיע – נותנים לו קצת מים והוא יכול לשבת על ריצפת הסל ולנשום עמוק.

מבט ימינה ואני מגלה שבחוסר רגישות לא ראיתי שזה בדיוק המצב לידי. הזוג הצעיר מספק לנו דרמה קטנה, מתנת ההפתעה ליום ההולדת לא התקבלה בברכה, אמרתי לך שאני לא אוהבת דברים כאלה, היא לוחשת, את רוב הטיסה היא מבלה בכריעה על קרקעית הסל בתפילה אילמת לנחיתה.

ואני, כאן בצד כבר משתחררת לי ההתכווצות

פתאום את שמי הבוקר מדליקה התפוצצות

זה באמת עושה לי טוב לראות כדור גדול
ממריא דרך דמעה שקופה

עכשיו… כבר יותר קל… הלחץ על העין השטופה
הנה כי כן
עצמי אומר לי היתה לנו תרופה